Tuesday, August 2, 2011

למרות שכל כך מפתה לעסוק כל היום באיך, השאלה הגדולה היא למה

האם העיסוק ב"איך" מביא לתובנה לגבי ה"למה" ? 

ה"איך" יכול לעסיק אותנו חיים שלמים ועדיין אין סיכוי לרדת לסוף דעתו של הבורא, ואולי בגלל שזה בכלל לא העניין ?! 
הרי כל דרכי ההנהגה בעולם אינם מצביעים אלא על חסרונו (שעשוי כביכול בפרוד) , למרות שכל חוק אלוקי פועל בעולמנו בצורה מושלמת (כח המשיכה בין שני חלקיקים לעולם יתקיים) ... אבל יוצר מארג בלתי ניתן להכללה ע"י הפרט.

ואני שואל פעם אחר פעם: אם לא ניתן לכלול בשכלנו הנהגתו יתברך בזה העולם אז העמקה בזה היא בכלל תפל... או כלי בלבד. כלי קיומי ? כלי לצורך ידיעה נעלה יותר ? מה היא הידיעה הזו ? הרי ידוע ש"אילו ידעתיו היתיו" ואין מצב ... אז מה כן ???????

אז לפני "מה כן" יש שאלה אחת שלאחרונה לא נותנת לי מנוח : "למה" ?

עד עכשיו הסתפקתי בעונג של לימוד ה"איך" אבל אין לי בו עניין יותר מאשר ההכרח ("תמים תהיה עם ה, אלוקיך") לאחר שהבנתי כמה עקרונות (:  

1. מהיותו נותן יתברך שמו , נוצרו מיד מקבלים על כל מלבושם לפי נתינתו ואין נבראים מקבלים לבוש אלא ע"פ חסדו, וניתן ללמוד על נתינתו ע"י הבחנות במלבוש הנבראים .

2. דרגה ראשונה לחסדו הינה עצם הקיום הכללי בכללותה היסודית ומלבוש זה אין-סופי.

3. דרגה שניה הינו הקיום המוחשי לצורתו ומלבושו והוא ממלא הקיום הכללי בגופין רבים ואלו המאורות .

4. דרגה שלישית היא מערכת קיום הפרט עם קשר ישיר לקיום הכללי דרך הדרגות הקודמות לה

5. דרגה רביעית היא הפרט, שנראה כמבודל מן הכלל אבל בעצם הוא העיקר , וכאן מתבטא הקושי הגדול ביותר, ההבנה שהפרט הוא הכלל והעיקר, ואז בעצם הכל עיקר ואחד... וזה בלתי נתפס ... איך פרט וכלל חד הם ? איך גוף ונשמה יחדיו עומדים ???

6. אם כך אין ביכולת הפרט לסטות מן הכלל אבל בכל זאת יש כביכול בחירה ללא בחירה 

TBC